<h1>הרוקח סימן שי"ז</h1>
<h2>דף יג.</h2>
אסור לאכול עמה ואינה אוכלת עם בעלה ואינה נוגעת בבעלה עד ליל שמיני שטובלת כדאמרינן בפ"א דשבת לא יאכל הזב עם הזבה כל שכן טהור עם הטמאה מפני הרגל עבירה. תנא דבי אליהו מעשה באדם אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש תלמידי חכמים ומת בחצי ימיו וכו' אמרתי לה בימי נדותיך מהו אצליך אמרה לי אפי' באצבע קטנה לא נגע בי בימי ליבוניך מהו אצליך אמרה לי אכל עמי ושתה עמי ושכב עמי בקירוב בשר וסינר מפסי' ביני לבינו ולא עלה על דעתו לדעת אחרת. בימי ליבונה זה היה לזבה ז' נקיים משפסקה שלובשת לבנים לבדוק עצמה והם לבנים בלא דם אינה יוצאה מידי טומאה עד שתטבול בזמנה. ואמר לי רבי אליעזר ממיץ לפי שאותו תלמיד אכל ושתה עם אשתו ידע אליהו מפני מה נענש וממה שהוזכר בברייתא אכל עמי ושתה עמי ש"מ שיש עונש על האכילה ועל השתיי'. ואם הבעל שותה תחלה מותרת אשתו לשתות אחריו דלא יאכל תנן והוא הדין לא ישתה, אבל לא תאכל ולא תשתה לא תנן. והיא אסורה לכל דבר עד שתטבול כדאמר בשבת בפ' במה אשה (דף ס"ד) והדוה בנדתה לעולם היא בנדתה עד שתבא במים פי' טבילה. בשאלתות אוסר לה לישב על שלחן בעלה נדה, אסור לה למיכל על פתורא דגבר' דתנן לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה.
<h2>דף יג:</h2>
אסור ליגע בה, בימי לבונה מהו אצליך לא נגע בי. בתנ' דבי אליהו בפ' בא חבירו מעשה באדם אחד שקרא ושנה וכו' עד באותן הימים מהו אצלך שמא הבאת לו שמן בידך ונגעת בו אפי' באצבעו קטנה אמרה לי חיי ראשי רחצתי לו רגליו וסכתי לו שמן וכו' עד ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דבר תיפולת ת"ל לא תקרב. על כן דברי שלמה אוסר לישב על כסא ארוך שהיא יושבת עליה. והא דאמר בכתובות בפ' אעפ"י (ס"א ע"א) שמואל מחלפא ליה דביתהו בשמאל ולא נגע בה והאחרונים החמירו על עצמן מנח אשרשיפא ואבי סדיא. בפרק אעפ"י כל מלאכה שאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו אסור שלא בפניו מותר, שכל דבר המרגילתו לדבר בינו לבינה אסור כגון אכילה בפרק א' דשבת אסור, ואפי' היכירא דמוכח אסור כגון הוא בבגדו והיא בבגדה. ובההיא דשילהי נדרים פ' אלו מותרין (דף כ') דאוסר להסתכל באשתו נדה במקום התורף כנגד העקב. ולא להרבות עמה שיחה בטילה כדאמרי' באשתו נדה אמרו קל וחומר באשת חבירו. כל זמן שלא טבלה צריך ליזהר בה. בספר הישר על הליבון היו הנשים רגילות אחר ז' ימי נידות טובלות וסופרות אחרי כן ז' נקיים משום חומרא דר' זירא ואז היו מקילין בליבון משום דבשילהי נדה (ס"ו ע"א) אנא אמינא לך איסורא ואת אמרת לי מנהגא, אבל היכא דלא טבלו אין בין נדות וליבון כלום דהא בדקה אליהו בימי ליבון וידע עניינו ואעפ"י שלא היה קירוב בשר ממש נענש עליה. ייחוד מותר לייחד עם אשתו נדה כדאתמר בסנהדרין בפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ז) גבי סוגה בשושנים, וכן בערובין בפרק הדר (דף ס"ג) שאין להיות בקילעא שאיש ואשתו שרוי בתוכה ואפילו אשתו נדה, ובפרק א' דסוטה ובפרק א' דכתובות (דף ד'), ומפני שמותר לייחד עמה צריך ליזהר בכל החומרות.
כל אשה שטבלה צריכה ליזהר שלא תיכנס למרחץ ביום טבילתה וגם שלא תשפוך על עצמה ג' לוגין מים שאובין ביום טבילתה כדאמר בפ"א דשבת אלו פוסלין את התרומה הבא ראשו ורובו במים שאובין פר"ח בו ביום של טבילה, וטהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין אפילו ביום שלא טבל בו. ואין לומר מה שגזרו על הבא ראשו ורובו במים שאובין דוקא בטובל לאכילת תרומה אבל לא בנדה, ומה שגזרו טומאה שייך בנדה נמי דאמר רבה שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין, ותו השתא אם לאיסור חששו כדאמר באלו הן הנשרפין (דף פ"ג) כהן טמא האוכל תרומה טהורה במיתה לאיסור כרת נדה שלא טבל' כראוי לבעלה הוא בכרת כדאמר בפ"א דשחיטת חולין (דף ל"א) נדה שנאנסה וטבלה רב אמר טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה ומקשי לרב דאמר טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה איסור כרת הותרה עון מיתה לא כ"ש. על כן צריכה ליזהר ביום טבילתה מליכנס למרחץ ומלשפוך עליה ג' לוגין מים שאובין. ומים שאובין שנפלו על הטהור הוי כטמא שרץ או נבלה ואינה אסורה לבעלה אבל טהור שבא עליו דרך רחיצה אינו טמא.
<h2>דף פו:</h2>
בועל בעילת מצוה ופורש. קיימא לן בפ' בתרא דנדה בועל בעילת מצוה ופורש וגומר ביאתו אפי' ראתה דם בתולים בתוך הבעילה כדאמר בשחיטת חולין בפ' כל הבשר (ק"ט ע"ב) אסר לנו דם נדה והתיר לנו דם בתולים. והלכה בועל בעילת מצוה ופורש בין הגיע זמנה לראות בין לא הגיע זמנה לראות בין ראתה בין לא ראתה בין בוגרת בין אינה בוגרת. ופורש ממנה מעט ולא להרחיקה כנדה שהרי דם בתולים טהור כי אם מתשמיש, ובעל נפש יחמיר פן יקרב אל פתח ביתה. וצריכה למנות ז' נקיים משעה שפוסקת וטובלת בליל שמיני. פסק רבי' שמואל בועל בעילת מצוה בין בזמנה בין שלא הגיע זמנה בין בוגרת בין שאינה בוגרת בין ראתה בין לא ראתה ופורש רק מתשמיש דאינה נטמאה אלא מדרבנן, ומשמרת ז' נקיים כזבה גמורה דדם בתולים כדם נדות חשיב ודם כחרדל יושבת ז' נקיים. לובשת חלוק לבן וסדין לבן על מטתה שאם תראה דם יהיה ניכר ובודקת פעמים ביום עד שיכלו ז' נקיים וטובלת ליל ח' ומשמשת. מיכן ואילך לא תבדוק דכל לבעלה אינה צריכה בדיקה ולא לפרוש מבעלה עד שיגיע ווסתה. וכשקבעה וסת ג' פעמים פורשת עונה אחת סמוך לווסתה או יום או לילה ובודקת תדיר ואינה צריכה לשמור יותר מאותה עונה. ודין כתמין נוהגין בזמן הזה. ובועל בעילת מצוה ופורש מאחר שהוציא דם בתוליה. ואם בעל ולא מצא דם נראה לי אעפ"כ פורש דאי אפשר לחבורה בלא דם אלא שכבת זרע חיפהו, כההיא דפ"ק דכתובות (דף י') גבי רבן גמליאל דשראו במים ומצאו עליו כמה טיפי דם. והא דא' בנדה בפ' תינוקת (דף ס"ד) בעל ולא מצא דם ובעל ומצא דם דפליגי ר' חנינא ור' יוסי, דווקא בדורות הראשונות שהיו בקיאין בדמים אבל בזמן הזה אין להקל דרובו דמי מקור הלכך יש לחוש שמא חיפהו שכבת זרע לדם משהו, ובכיבוס אין אנו בקיאין כדאי' בפרק א' דכתובות ואי משום חומרתא מעברא להו, הלכך לדידן בין רואה בין לא רואה טמאה כך קבלתי מאבא מרי ר' יב"ק. אך רוב הרבנים חולקים עלי ואומרים אינה טמאה אם לא שתראה בשעת בעילה ואז אי אפשר בלא ציחצוחי זיבה. בעל ולא מצא ואחר כך בעל ומצא דם אפי' למאן דאמר בפרק התינוקת טהורה פורש ממנה מיד בזמן הזה קבעינן הלכך בועל בעילת מצוה ופורש, אע"ג דדם בתולים טהור אי אפשר בלא דם טמא עמו על כן בועל ופורש. הלכך הבועל את הבתולה אע"פ שרואה דם בתחלת ביאה לא יחוש אלא יגמור ביאתו ופורש וימתין ג' ימי' אחר שימוש פן תפלוט שכבת זרע בכל יום וסתרה יום פליטה ואחר כך תתחיל לספור ז' נקיים דהיינו יום חמישי לשימושה שתתחיל לספור ו' יום, רחצה בחמין לאחר תשמיש וקינחה עצמה יפה באותו מקום להסיר שכבת זרע אז יכולה להתחיל ולספור למחרת יום הקינוח והרחיצה כדפרי'. ואין סברא בין רואה מחמת עצמו בין רואה דם מחמת בתולים להצריך פריש' ג' ימים קודם שתתחיל לספור ז' נקיים, כדתני בועל בעיל' מצוה ופורש א"כ דין אחד להם. ומצאתי בספר תרומה, בפ' בנות כותים (ל"ג ע"א) בעי רמי ב"ר חמא פולטת שכבת זרע מהו שתסתור בזיבה רואה הויא וסתרה או נוגעת הויא ולא סתרה. אמר רבא לפום חורפא שבשת' נהי נמי דסתרה כמה תסתו' שבעה דיה כבועלה שאין קרי סותר בזיבה רק יום אחד ואי תסתור יום אחד ואחר תטהר אמר רחמנא לא תהא טומאה מפסיק ביניהם הכא נמי שלא תהא זיבה מפסקת ביניהם. אמר מו' רבי דרבא קיבל דברי רמי בר חמא שהרי הקשה בטוב לרבא דאין נראה לומר לטהרתו לא משמע ליה אבל אחר תטהר משמע ליה שלא תהא שום טומאה מפסקת אין זו סברא ומתוך כך יש לחוש לשכבת זרע לאחר ששמשה וראתה דם בו ביום או כתם שלא תתחיל לספור ז' נקיים עד יום רביעי מלבד יום ששמשה. ואין להוכיח דרבא חזר בו מהא דאמר בההיא פרקין ימי לידה אינה סותרת ועולה אמר רבא מנא אמינא לה דתני אחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם אי אינה עולה טומאה גדולה מפסקת אמר אביי לא תהא טומאת זיבה מפסק' אבל רבא מקפיד על טומאה אחר' שלא (תקפיד) [תפסיק], וזהו שיטתו דלעיל. ולא היא דוודאי טומאת לידה מודה רבא דלא פסיק בספירת ז' לפי שטומאת לידה חמורה מטומאת זיבה לכל מילי לטמא אדם ובגדים ולעשות משכב ומושב להצריך ז' ימים, אבל טומאת קרי שפולטת בימי זיבה אינו קרוי הפסקה שאינו חמור כימי זיבה לא תסתור מה שספרה קודם הפליטה. וכן פי' ר' חיים דבעיא דרמי בר חמא לא אפשיטא א"כ סובר דרבא חזר בו לגבי רמי בר חמא. וגם בפ' יוצא דופן בעא מיניה רב שמואל בר ביסנ' מאביי פולטת שכבת זרע רואה היא או נוגעת הויא למאי נפקא מינה לסתור בזיבה ולטמא במשהו וא"ל אביי רואה הויא, הרי אביי ורבא ורב יוסף כולם שוים כרמי בר חמא דפולטת שכבת זרע סותרת כזיבה אם פלטה א"כ אין לסמוך על דברי רבא להתיר אפי' לא חזר כל שכן לרבינו תם דפסק כאביי ימי לידה אינה עולה בשיטת רמי בר חמא שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן אבל ימי לידה אינן קרויין הפסקה כל שכן ימי הפליטה אין קרוי הפסקה היינו כרמי בר חמא כל שכן שיש להחמיר בפליטת שכב' זרע. ואין לומר סתירה פליטת שכב' זרע אלא במשמשת איסור או בימי ספיר' או בימי ראייתה יום שמשה עתה בהיתר אפי' ראתה בו ביום דם או כתם כל שכן האידנא חומרא דר' זירא לספור ז' נקיים אפי' לטיפה אחת כחרדל ולא תיקנו להחמיר אלא נקיים מדם אבל נקיים מקרי אין חוששין כיון דליכא אלא ראייה אחת ולא הוי איסור דאורייתא אפי' כולם טמאים מדם אין בכך כלום לאחר ששמשה ראתה ג' רצופין השתא איכא לספוקי בזיבה גדולה א"כ לאחר ג' ימים הוי שכבת זרע מסרחת. ואין נר' למ"ר אלא אפילו בראייה אחת תיקנו לספור ז' נקיים מסתמא אף משכבת זרע שאם שימשה באיסור צריכה שבעה נקיים אף משכבת זרע שלא תיחלק בספירה. ועוד אפילו שמשה בהיתר משכחת פולטת שכבת זרע דסתרה מן התורה דהלכה כחכמים דבעו ו' עונות שלימות בפ"ר עקיבא ורבא דאמר בפרק יוצא דופן (דף מ"א) משמשת אסורה בתרומ' ג' ימים אי אפשר שלא תפלוט לא פליגי אר' דתנן דג' ימים מעת לעת כרבנן דבעו ג' ימים מעת לעת ומתני' דהתם בתרי תנאי והיינו סתם משנה. ואפי' למאן דאמר במתני' בפרק ר' עקיבא ביום ג' טהורה אפי' הכי ההוא אמור' לא סבר כוותיה אלא כרבנן דבעו ו' עונות ור' ינאי רבו של ר' יוחנן כדאיתא בפ' מי שמת וכפול ר' יוחנן בר' ינאי רבו, אפי' הכי הלכה כר' יוחנן דתני שפיר בתרי תנאי בפ' המפקיד אע"ג דרב פפא בר ינאי בפרק כל המנחות מתני כחד תנאי ור' בפרק האומר בקידושין (דף ל"ח) אין הלכה כר' אליעזר בן יעקב דאמר ביום ג' טהורה דרבא דבתראה הוא סבר ביום ג' טמאה א"כ הלכה כרבי יוחנן וכרבנן דבעי ו' עונות שלימות כך דקדק ר' יב"ש. הלכך אשה ששמשה ואחר כך ראתה לא תתחיל לספור אלא בד' דהלכה כרבנן דבעו ו' עונות שלימות וצריכה להמתין ג' ימים אחר התשמיש שלימות ותתחיל יום ה' עם יום שמושה שמא בכל יום פולטת ויום ד' הוא תכלית מעת לעת של יום ג' לשמושה ויום הפליטה אינו מן המנין ז' ימים אחר שכל הפחות סתרי א"כ לא תתחיל עד יום ה' שאם שמשה במוצאי שבת וראתה בו ביום אינה מתחלת לספור עד יום ה' בשבת ובערב רביעי בשבת תבדוק עצמה כדי להפסיק בטהרה ותלבוש חלוק לבן או תרחץ הכתם ותתחיל לספור מליל ה' ואילך וכל ז' ימי ספירה תבדוק שחרית וערבית ותרחץ יום ד' בשבת הבא בחמין שהוא יום ז' ותטבול ליל ה' ומותרת. ואם רוצה להתחיל ולספור למחרת הראייה יכולה לספור בעניין זה שתכניס מוך או בגד באותו מקום ותקנח יפה להסיר שכב' זרע, ואם לא תדע לקנח יפה תרחץ בחמין וגם תקנח עצמה דתנן בפ' ה' דמקואות האשה ששמשה וירדה וטבלה ואחר כך כבדה הבית כאילו לא טבלה משמע דיכול' לכבד ולקנח. בפ' דר' עקיבא (דף פ"ו) ראויה היתה תורה לינתן לטבולי יום והם טבלו מבעוד יום ואם היתה חשש פליטה אחר טבילה לא היה להם לטבול עד הלילה, וכן בפרק בא סימן (דף נ"ד) הרואה יום אחד טמא ויום אחד טהור משמשת שמיני ולילו וד' הלילות מתוך י"ח ימים ומוכיח התם דמשמשת עתה וראתה למחר ושומרת יום כנגד יום וטובלת לערב וטהורה. והמקילות לספור למחרת בלא קנוח ורחיצה סומכות אהא דאמר בפ' יוצא דופן (דף מ"א) אי דאזלא בכרעה בהדי דאזלא שריתא לכן הסומכות על ההילוך מרובה שהולכת משעת תשמיש עד הלילה, לא טוב הדבר דהא דקאמר בהדא דאזלא שריתא דהיינו שיוכל להיות שאינה פולטת עוד דשמא נפל כל שכבת זרע אבל מכל מקום אינו כן ודאי אלא עדיין יש לחוש שמא תפלוט עוד. ומלתא דרבא דאמר בפ' יוצא דופן משמשת כל ג' ימים אסורה לאכול בתרומה שאי איפשר שלא תפלוט לא בעי לאוקמה דאזלא בכרעיה דאיכא למיחש עוד לפליטה ואי אפשר שלא תפלוט משמע דקאמר ודאי פולטת, להכי אוקי דישנה במטה ונתהפכה דודאי פולטת וקרא ורחצו במים וטמאו עד הערב ותו לא דהטבילוה במטה ולא נתהפכה ואינה פולטת. ולא בעי לאוקמי בכבדה את הבית ורחצה וקנחה ואחר כך טבלה דודאי מועיל, משום דמשמע ליה דקרא מיירי בלא עשיית שום דבר וטובלת וטהורה לערב.
פולטת זרע. הורה רא"ם אשה ששמשה יום א' וראתה בו ביום ופסקה אפילו יום ג' צריכה ליזהר אם תפלוט זרע בלא דם יום ג' או יום ד' היא סותרת, דקיימא לן בריש יוצא דופן פולטת שכבת זרע רואה הויא לסתור לטמוי' במשהו, דקיי"ל במסכת שבת דו' עונות שלימות בעינן בפרק רבי עקיבא, אבל מיום ד' כשעברו ו' עונות שלימות אינה סותרת ז' נקיים אם לא בראיית דם. ובפרק בתרא דנדה (דף ס"ח) ספק זבות שוינהו רבנן כשרואות ג' ימים. בכתובות בפ' המדיר וספרה לה לעצמה. בפרק א' דגיטין היכא דאיתחזק איסוריה לא מהימן היא נאמנת.
